בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים, טוענים התובעים כי בתאריך 3.7.12 רכשה התובעת שטיח בחנותה של הנתבעת ושילמה בגינו את הסך של 1,050 ש"ח.
כן נטען כי מיד למחרת, התקשרה התובעת 2 (להלן: "התובעת") אל הנתבעת כדי לברר אפשרות של ביטול הקניה ובתאריך 6.7.12, הגיעה התובעת אל חנותה של הנתבעת, השאירה את השטיח, לשם החזרתו לנתבעת.
בכתב התביעה נטען עוד כי סוכם בין התובעת לנתבעת שבשלב זה יישאר השטיח בחנות.
בתאריך 8.7.12, התקשרה התובעת אל הנתבעת והודיעה לה, סופית, כי הינה מבקשת לבטל את העיסקה ולקבל את כספה בחזרה.
למחרת, התקשרה הנתבעת אל התובעת והודיעה לה כי בהתאם לבירור שערכה, אינה מחוייבת לבטל העיסקה הואיל והשטיח שנרכש הינו "שטיח עתיק".
כן נטען כי באותו תאריך 9.7.12, מסר התובע 1 (להלן: "התובע") לנתבעת, בחנותה, מכתב שעותק הימנו צורף לכתב התביעה. בשיחה שהתקיימה בין השניים באותו מעמד, הודיעה הנתבעת לתובע כי נמסר לה על ידי המועצה לצרכנות שהחוק בדבר ביטול עיסקה אינו חל בעניין נשוא המחלוקת בין הצדדים וזאת הואיל והשטיח אינו חדש אלא ישן.
באותו מעמד לקח התובע את השטיח בחזרה מהחנות אל ביתו, כאשר נאמר לו על ידי הנתבעת כי אם ישאיר את השטיח בחנות, יהא זה "על אחריותו".
כך נכתב בכתב התביעה.
לאחר חליפת מכתבים ופניות, כפי שפורטו בכתב התביעה, הודיעה הנתבעת לתובע ביום 24.7.12 כי אינה נכונה לביטול העיסקה.
בתאריך 28.10.12, הוגשה התובענה לביהמ"ש ובה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת להחזיר להם את עלות השטיח, בניכוי הוצאות ביטול העיסקה, וכן לחייבה לשלם להם פיצוי ופיצוי לדוגמא.
בכתב ההגנה, מסרה הנתבעת את גירסתה שלה לגבי השתלשלות הדברים בכל המתייחס לקניית השטיח על ידי התובעת.
לדבריה, חשקה התובעת בשטיח במשך תקופה ארוכה ואף לקחה את השטיח לביתה כדי לנסותו שם, וזאת זמן רב לפני מועד הרכישה, ברם התובעת החזירה את השטיח לחנות בטענה כי המחיר שנדרש אז בגינו, 1,500 ש"ח, יקר מידי עבורה.
בתאריך 1.7.12, החליטה הנתבעת על עריכת מכירת חיסול בחנותה, כאשר החנות עמדה להיסגר על ידה ביום 1.9.12 ומחירו של השטיח הופחת לסך של 1,050 ש"ח.
בשלב זה, החליטה התובעת לרכוש את השטיח ושילמה בגינו את הסך של 1,050 ש"ח.
כעבור יומיים, התקשרה התובעת אל הנתבעת בבקשה להחזיר לה את השטיח וטענה בפניה כי השטיח עדיין יקר מדי עבורה, אך אם תסכים הנתבעת להפחית סך נוסף של 150 ש"ח ממחירו - תשאיר התובעת את השטיח ברשותה.
הנתבעת סירבה להפחתה נוספת ממחיר השטיח.
לטענת הנתבעת, כמפורט בכתב הגנתה, אכן פנתה למועצה לצרכנות על מנת לברר כיצד עליה לנקוט ונענתה כי אינה חייבת להסכים לביטול העיסקה, הואיל והשטיח נמכר במכירת חיסול, בהנחה משמעותית והינו כדין מוצר במבצע.
הנתבעת הכחישה את הטענה כי השטיח הוחזר לחנותה ונשאר בה, כאשר גרסה כי בשום שלב, מאז מועד הרכישה ואילך, לא נשאר השטיח בחנות.